לאחר כמעט שנתיים של פינוי מהבית בעקבות המלחמה, חזרו תושבי קיבוץ מעיין ברוך לקהילה שלהם. לצד שיקום הבתים והתשתיות, בחר הקיבוץ להשקיע גם במרחב החברתי-קהילתי של הילדים – בית הילדים ההיסטורי.
הפרויקט בוצע בהתנדבות, מתוך רצון לקחת חלק בתהליך הרגיש של חזרה הביתה, וליצור מרחב עוטף, בטוח ומחזק עבור הילדים והקהילה כולה.
קיבלנו מבנה ותיק בעל ערך היסטורי ורגשי עמוק – בית ילדים שבו גדלו דורות של חברי הקיבוץ. המבנה נשא עמו זיכרונות ונוסטלגיה, אך גם התאפיין בתכנון מיושן, חלוקה סגורה ומערכות שלא התאימו לצרכים העכשוויים.
האתגר המרכזי היה לשמר את הרוח והזהות של המקום, ובו בזמן לחדש אותו מן היסוד – פיזית ותפקודית.
המטרה לא הייתה רק לחדש את המבנה, אלא גם ליצור מרחבים מטפלים, מחבקים ומרגיעים – עבור ילדים שחוו טלטלות, אי־ודאות וניתוק מהשגרה.
המבנה, המכונה בקיבוץ “האווירון” בשל צורתו הייחודית, נפתח מחדש מבפנים ונבנה כחלל זורם, פתוח וברור להתמצאות. החלוקה החדשה מאפשרת תנועה חופשית בין שלושה אגפים מרכזיים:
אגף אכילה, יצירה ולמידה – כולל שולחנות עבודה, מידוף פתוח לחומרי יצירה וספרים, ובמה קטנה להצגות ופעילויות.
אגף פעילות אקטיבית – מרחב המאפשר תנועה ומשחק חופשי.
אגף משחקים שקטים – פינות לגו, קוביות, תחפושות ומשחקי דמיון.
במרכז המבנה מוקם לב המועדון – סלון קהילתי רחב, עם ספות מודולריות נוחות שניתנות לפריסה וישיבה מגוונת. הסלון משמש מקום למפגש, שיחה, קריאה ומנוחה.
המטבח תוכנן כך שהמדריכים שומרים על קשר עין רציף עם הילדים בכל אזורי הפעילות.
נבחרה צבעוניות טבעית ומרגיעה – ירוקים, צהובים, כתומים וורודים רכים – המשלבת תחושת התחדשות ושמחת חיים עם רכות והכלה.
הריהוט נבחר בקפידה: פונקציונלי, בטיחותי ופשוט ברוח הקיבוץ, אך עם טוויסט עיצובי עדין בצבעים ובפרטים. חלק מהרהיטים נתרמו מחברות הייטק ועברו התאמה מדויקת לצרכי המקום.
שולבו פתרונות אחסון רבים – גלויים ומוסתרים – ליצירת סדר, ארגון ותחושת שקט בחלל.
בטקס הפתיחה ראינו את המשמעות האמיתית של הפרויקט:
הילדים נכנסו בטבעיות, תפסו מקומות, שיחקו והתמקמו כאילו המקום חיכה להם.
המבוגרים התרגשו לראות את המבנה שבו גדלו מקבל חיים חדשים עבור הדור הבא.
הפרויקט מהווה עבורנו דוגמה לכוחו של עיצוב קהילתי –
מרחב שמכבד עבר, משרת הווה ומביט קדימה.
